היום בסדנה ילדה בכיתה ז׳ יצאה בנאום של לא פחות מחמש דקות, על זה שמכיתה ג׳ מכריחים אותה לקחת כדורים בשביל הפרעת הקשב וריכוז שלה. מעולם לא שמעתי אף אדם מתאר בכאב וברהיטות כל-כך גדולה את הניסיון לקיים חיים לצד כדורים, הקושי בבליעה, חוסר התיאבון, האדישות, תופעות הלוואי העיסוק במציאת הכדור המתאים כדי שתוכל איכשהו לקיים חיים נורמלים ולהרגיש כמו עצמה.
כל יום – מכיתה ג׳ – בולעת כדור. גם ביום שישי.
באיזה רגע היא אמרה – ״אני מבינה שאני בעיה״
״את מבינה שיש לך בעיה?״שאלתי.
היא אמרה – ״לא״, אני מבינה שאני בעיה״
חבורה של ילדים המומים ישבו במעגל
מרותקים לילדה הזאת ששברה את המטריקס
ובטוחה שהכל כל-כך לא בסדר בה.
ואני – מתבונן בפליאה בילדה בת ה-13 הכי מבריקה שפגשתי בחיי. שטרם הבינה שהעולם סביבה הוא הבעיה. והיא מושלמת בדיוק כפי שהיא.